אם צריך לסכם בכותרת אחת מה ה-EDT עשתה לי כמטפלת, זה באמת ‘לעזור לי לשבת עם הרבה יותר ביטחון על ספת הטיפולים’. הטיפול הפך להיות מוכוון ומדויק יותר – גם כלפי המטופל וגם פנימה, כלפי עצמי. היום יש לי מפת דרכים ברורה בתוך החדר, שפה שמאפשרת לי לראות מה קורה מתחת לפני השטח ולא רק לשמוע סיפורים.
מאת: שירה גורביץ׳
עו"ס (MSW), מטפלת רגשית
את הדרך המקצועית שלי התחלתי בעבודה עם מתמודדי נפש, ובשלב מסוים חיפשתי להעמיק בעבודה טיפולית פרטנית. כך הגעתי ליורם ראובני.
באותה נקודה, גישת ה-EDT בכלל לא הייתה בתמונה מבחינתי; לא הכרתי אותה מהאוניברסיטה והיא כמעט לא הופיעה בשיח המקצועי סביבי.
אבל יורם הציב תנאי: “אם את מצטרפת למרכז, את לומדת EDT”.
הסכמתי, והיום, אחרי שנתיים של עבודה אינטנסיבית בגישה, אני מבינה כמה התנאי הזה היה משמעותי עבורי.
כיום אני מטפלת בטווח רחב של גילאים – מילדים ונוער ועד מבוגרים – המתמודדים עם חרדות, טראומות, OCD, אובדנות ומשברי חיים.
ה-EDT הפכה עבורי לשפה שדרכה אני מבינה כל אחד ואחד מהם.
המעבר מ”טבולה ראסה” למטפלת אקטיבית עם מפת דרכים
בתחילת הדרך הייתי ספקנית. התרגלתי למודלים קלאסיים של CBT או תיאוריות דינמיות מוכרות, והיה לי קשה לעכל גישה “חדשה”.
מה ששינה את דעתי היה הביטחון שרכשתי בחדר.
לפני ה-EDT, היו רגעים שבהם הרגשתי שהטיפול “מחליק לי מהידיים”. כשהמטופל היה צוחק ברגע לא מתאים, מוצף רגשית או מחליף נושא בפתאומיות, לא תמיד ידעתי על מה להתעכב ומה לשחרר.
ה-EDT נתנה לי מפת דרכים.
אני כבר לא יושבת בחדר כ”טבולה ראסה” שקטה ומהנהנת; אני אקטיבית מאוד.
אני משתמשת ב”משולש הקונפליקט” (רגש, חרדה והגנה) כדי להבין בזמן אמת מה קורה. כשהמטופל “שוכח” שאלה, אני לא רק חוזרת עליה – אני מסמנת לו: “שים לב, החרדה עלתה עכשיו, בוא נראה מה קרה כאן”. זה מאפשר לי להישאר ברגעים הקשים והחשובים במקום לברוח למקום נוח ובטוח מדי.
נקודת האמצע המדויקת בין CBT לדינמי
עבורי, ה-EDT היא השילוב המושלם. היא לוקחת ברצינות את החלקים הקוגניטיביים וההתנהגותיים – את ה”מטא-סיפור” שהמטופל מספר לעצמו – ומטמיעה אותם בתוך עבודה דינמית עמוקה על רגשות שלא קיבלו מקום.
למשל, בעבודה עם ילדה שסובלת מחרדת מבחנים, אני לא אסתפק רק בתרגילי נשימה. אנחנו ננסה להבין מהו האיום הפנימי ואיזה רגשות החרדה הזו מנסה להסתיר.
ב-EDT, ה”כאן ועכשיו” הוא עוצמתי מאוד. אם מטופל נכנס לזיכרון כואב מהעבר וחווה אותו בגוף בתוך החדר, המערכת הנפשית שלו חווה את זה כאירוע שקורה כרגע, וזו ההזדמנות האמיתית שלנו לייצר תיקון ושינוי עמוק.
הגוף כערוץ מידע קריטי
אחד הכלים המרכזיים שלמדתי הוא להקשיב לגוף.
כשאדם אומר שמשהו הוא “באסה”, אנחנו לא נשארים ברמת המילה. אני שואלת איפה הוא מרגיש את זה.
הגוף לא משקר: אגרופים קפוצים יכולים לספר על כעס מודחק, ובטן מתהפכת על חרדה.
כשאנחנו מצליחים לחבר את המטופל לרגש הפיזי, משהו נפתח. זה עובד בצורה מדהימה גם במקרים של OCD – שם הטקסים הם בעצם ניסיון נואש לשלוט ברגשות מאיימים. כשנוגעים ברגש עצמו, הצורך בטקסים נחלש.
ההכשרה אצל יורם ראובני: למידה דרך וידאו ואנושיות
ההכשרה במרכז היא לא רק תיאוריה יבשה.
הליבה היא צפיה משותפת בקטעי וידאו ממפגשים אמיתיים.
זה יכול להיות מאיים בהתחלה, אבל האווירה בסופרויז’ן משלבת סטנדרט מקצועי חסר פשרות עם המון חום ואנושיות. אנחנו עוצרים את הווידאו, מריצים אחורה, ומנתחים רגעים קטנים כמו נשימה עמוקה או הסטת מבט.
חשוב להבין ש-EDT היא לא “זבנג וגמרנו”. זו דרך עבודה שדורשת סבלנות ואומץ.
ההדרכה עבורי היא עוגן; שם אני יכולה להביא גם את הרגשות שלי כמטפלת – את הפחד, האשמה או הכעס שלי – ולעבד אותם כדי להיות פנויה יותר למטופל.
EDT ככלי לחיים
היופי בגישה הדינמית חווייתית הוא שהיא לא נשארת בין ארבעת קירות הקליניקה.
היא גורמת לי לבדוק גם את החיים שלי ואת ההגנות שלי. ככל שאני מנקה אצל עצמי דברים שתקועים, אני פנויה יותר במפגש הטיפולי.
אני שמה לב מתי אני בלחץ או מתי אני מסתכלת יותר מדי על השעון ושואלת את עצמי אם זה קשור לפחד שלי “לא להיות מספיק טובה”. כשאני מזהה את זה, אני יכולה להניח את הדיאלוג הפנימי הזה בצד ולהיות באמת נוכחת.
למי זה מתאים?
אם אתם מרגישים שחסרים לכם כלים סביב עבודה עם רגשות והגנות, ה-EDT תיתן לכם מענה עוצמתי.
היא מחברת עומק רגשי עם שאלת ה”תכלס” – מה אנחנו עושים עכשיו בחדר כדי שמשהו יזוז.
מי שמוכן להסתכל גם על עצמו, לעבוד עם וידאו ולעבור דרך רגעים של אי-נוחות בשביל צמיחה אמיתית, ימצא כאן בית מקצועי משמעותי.
בסופו של יום, זה מה שמאפשר לי להרגיש שאני יושבת על הכיסא הנכון – מוכנה להיות שם יחד עם המטופל גם כשקשה, ולסמוך על הדרך שעוברת דרך הרגש.