תאריך: 25 במאי, 2026
בסמינר בינלאומי בן חמש שעות של Experiential Dynamic Therapy – EDT, בהשתתפות מטפלים מישראל והעולם, עסקנו באחת הסוגיות המורכבות והחיות ביותר בפסיכותרפיה: כיצד לעבוד באופן חווייתי עם כעס ואגרסיה כאשר הם מופיעים בתוך ההקשר הטיפולי עצמו.
שורשי הגישה ועקרונות העבודה
הסמינר נפתח בהצגת השורשים של גישת ה-EDT מתוך עבודתם של Habib Davanloo ו-David Malan, ובהתפתחות התחום דרך עבודתם של מטפלים מרכזיים ובהם Dr. Ferruccio Osimo, Diana Fosha ו-Leigh McCullough.
מתוך המסורת הזו הוצגו מספר עקרונות מרכזיים המשותפים לגישות החווייתיות־דינמיות: עבודה אקטיבית וממוקדת, תשומת לב מתמדת לחרדה ולהגנות, יצירת ברית טיפולית פעילה, והזמנה של המטופל למגע ישיר יותר עם רגשותיו בתוך חלון הסבילות שלו.
כעס כרגש אדפטיבי
חלק מרכזי בסמינר הוקדש לכעס כרגש אדפטיבי. כעס אינו נתפס רק כבעיה שיש לווסת או התנהגות שיש לעצור, אלא גם כמערכת רגשית חיונית הקשורה להגנה עצמית, הצבת גבולות, תחושת ערך ויכולת לפעול בעולם. יחד עם זאת, כאשר לאורך ההתפתחות כעס מתקבל בדחייה, השפלה, פחד או ענישה, המטופל עשוי ללמוד להפנות אותו נגד עצמו, להימנע ממנו, או לבטא אותו בדרכים סימפטומטיות ולא מווסתות.
למידה מקטעי וידאו קליניים: כשהכעס נכנס לחדר הטיפולים
באמצעות קטעי וידאו מטיפול אמיתי, נבחנה העבודה ברגעים שבהם הכעס אינו נשאר רק “סיפור על אנשים אחרים”, אלא מופיע באופן ישיר ביחסים בין המטופל למטפל:
- ויסות וקשר ברגעי משבר: באחד הקטעים, במהלך עיבוד של חוויה מוקדמת ומשפילה, המטופל חווה לפתע את המטפל כמי שאינו מקשיב לו ומפנה כלפיו כעס. במקום לראות בכך הפרעה לתהליך, נבחנה האפשרות להתייחס לרגע הזה כחומר טיפולי חי: לזהות את העלייה בחרדה, לברר למי מכוון הרגש, לווסת את עוצמת העבודה, ולהמשיך מתוך קשר שאינו נשבר בעקבות הכעס.
- עבר והווה במפגש הטיפולי: קטע נוסף המחיש מצב מורכב עוד יותר, שבו המטופל נכנס לפגישה כשהוא כועס על המטפל וחווה אותו כמי שרוצה להתרחק ממנו. העבודה אפשרה לחבר בין החוויה העכשווית בקשר לבין היסטוריה עמוקה יותר של דחייה, חוסר רצויות ופגיעה. הדיון שהתפתח סביב הקטע הדגיש עיקרון מרכזי ב-EDT: המטפל אינו רק צופה ברגש מבחוץ; הוא חלק מהשדה הבין־אישי שבו הרגש מתעורר, ועליו לעקוב אחר תגובותיו, לווסת את עצמו, ולבדוק כיצד הוא משפיע על המתרחש בחדר.
כוחו של ה-Real Relationship
Dr. Ferruccio Osimo, שליווה את הסמינר, הרחיב את הדיון סביב חשיבות ה־Real Relationship – הקשר הממשי בין שני אנשים בתוך הטיפול. לצד העברה, הגנות ודפוסים מוקדמים, קיימת תמיד גם מציאות ממשית של מפגש. היכולת של המטפל להישאר נוכח, לא להיבהל מכעס, לקחת אחריות כאשר נדרש תיקון, ובו בזמן לא לאבד את הגבולות ואת העמדה הטיפולית – יכולה להפוך רגע של קרע להזדמנות משמעותית לשינוי.
דיוק קליני: בין טכניקה למפגש אנושי
הדיון עם המשתתפים עסק בשאלות קליניות עדינות שניצבות בפני כל מטפל:
- כיצד יודעים מתי להעמיק ברגש ומתי להוריד לחץ?
- איך מזהים שעברנו את חלון הסבילות של המטופל?
- מה ההבדל בין ביטוי חווייתי של כעס לבין Enactment?
- כיצד מאפשרים למטופל לחוות בו־זמנית כעס, אהבה, צורך בקשר ואשמה – מבלי לצמצם את המורכבות הרגשית לרגש יחיד?
אחת המסקנות המרכזיות של הסמינר הייתה שעבודה עם רגשות עוצמתיים אינה נמדדת בכמה חזק המטפל “לוחץ” על המטופל, אלא בדיוק שבו הוא יודע לנוע בין העמקה לוויסות, בין אתגר לאמפתיה, ובין טכניקה למפגש אנושי אמיתי.
זו גם אחת מהאיכויות המרכזיות של גישת ה-EDT: האפשרות להשתמש במה שמתרחש ממש עכשיו בין המטפל למטופל כדי לעזור לדפוסים רגשיים, שבעבר הובילו לחרדה, סימפטומים או התרחקות מקשר, לקבל צורה חדשה בתוך מערכת יחסים שבה ניתן להרגיש, לחשוב ולהישאר יחד.
